בסיטואציות טיפוליות שונות קורה שמטופלת שואלת שאלה או מספרת משהו על עצמה ומצפה מהמטפל להשיב לשאלה או להגיב באופן כלשהו לתוכן שזה עתה סיפרה. בעוד שבחיים הפרטיים אדם שיישאל שאלה או ישמע סיפור שכזה יגיב כמעט בודאות, בסיטואציה הטיפולית ישנם מקרים בהם המטפל לא יגיב או לא ישיב לשאלה, והדבר עשוי להיחוות כחוסר רגישות למטופלת. מדוע זה קורה?

 

אפתח בכך ששאלות הן גורם חשוב מאד בטיפול ותמיד חשוב מאד לשאול אותן, גם אם לא תמיד מקבלים את המענה אליו ציפינו. ישנם מספר גורמים ומניעים שיכולים להוביל מטפל לא להגיב, אמנה כמה מהם. מטרה עיקרית אחת של הטיפול היא עזרה למטופלת למצוא את התשובות לשאלות שלה בעצמה, כך שלעתים, גם אם יש למטפל רעיון למענה לשאלה או עמדה ביחס לחוויה שסיפרה המטופלת, המטפל יעדיף להשאיר לה את המרחב להגיע למענה בעצמה.

 

סיבה נוספת לאי-מענה היא שמירה על המרחב הטיפולי. השיחה בתוך החדר צריכה להרגיש חופשית ובטוחה, ללא שיפוט ערכי מצד המטפל. במקרים רבים, מענה לשאלה או תגובה מצד המטפל עשויות ליצור באופן מובלע רושם של עמדה או יחס שיפוטי מצד המטפל (למשל: "טוב מאד ששמרת על כבודך ולא נתת לחברה הטובה שלך לומר לך דברים מעליבים"). אירוע כזה עשוי להפריע מהותית לתהליך הטיפולי, ולקבע עמדה אצל המטופלת לפיה יש תמיד להגיב באופן מסוים לאירועים מסוימים. גיבוש עמדה כזו עומד בניגוד לתפישה הטיפולית של גישות רבות.

 

לעתים תכופות קורה ששאלה או סיפור מעלים תוכן מסוים, אך למעשה "מקפלים" בחובם אמירה נוספת, נסתרת יותר מן התודעה (למשל: "כמה ילדים יש לך?" היא שאלה פשוטה לכאורה שיכולה להצביע, מעבר לתוכן המיידי, על ספקות של המטופלת בנוגע למטפל, גילו, ניסיון החיים שלו, הפניות שלו לטיפול ועוד). לרוב, מענה על ההיבט הישיר של השאלה יותיר את ההיבט הפחות גלוי מחוץ לתחום, מה ששוב, יעמוד בניגוד למטרה הטיפולית של פתיחה, חקירה וגילוי של תכנים לא-מודעים.  

 

בעוד בחיינו הפרטיים כללי הנימוס שומרים עלינו מאינטראקציות לא נעימות ומקנים לנו גבולות בטוחים לרוב, הם גם משאירים הרבה תכנים מחוץ לשיח הבין-אישי ולפעמים אפילו מסלפים את האופן בו אנו מציגים את המציאות בפני הזולת (למשל: "התסרוקת החדשה שלך ממש יפה") כדי להימנע מאי-נוחות, עימות, העלבה וכיו"ב. המרחב הטיפולי אמור להיות מוגן מפני נימוסין כאלו, ולפיכך לעתים שאלה שמזמינה 'הרגעה' מצד המטפל עשויה שלא להיענות באופן מרגיע (למשל: "אתה חושב שזה בסדר שצעקתי עליו נכון?") אלא לא לקבל מענה מיידי.

 

נקודה חשובה אחרונה שברצוני להדגיש בנוגע לאי-מענה מצד המטפל, היא ההבנה של המטפל והידע שלו. חשוב לציין שבניגוד לדימוי, למטפל לא תמיד יש תמונה ברורה ומיידית לגבי המטופלת ושאלותיה בכל רגע נתון. לעתים תכופות שאלות שמעלה המטופלת מעוררות שאלות אצל המטפל ומכוונות אותו לנסות לענות עליהן בהמשך. עם זאת, ייתכן שבאותו הרגע, למטפל לא יהיה מענה. יתרה על זאת, באופן כללי בחיים, לעתים תכופות אין תשובות ברורות ומוחלטות לשאלות, מה גם שאנשים שונים היו מגיבים באופן שונה לדילמות דומות וכל מענה הוא למעשה סובייקטיבי. לפיכך, במרבית המקרים בהם אני נשאל שאלה על ידי מטופלת, אני מבהיר שאין לי מענה ברגע הנוכחי ומבטיח שאנסה להגיע יחד עימה לתשובה לשאלה בהמשך. לרוב התשובה מגיעה בהמשך הפגישה או בפגישות הבאות.