האם (ועד כמה) אנחנו יכולים לשלוט במחשבות שלנו?

במאמר הקודם עסקנו בהנחה (הבעייתית) שניתן לשלוט במחשבות ובתחושות פנימיות באופן מוחלט, בטקסט הנוכחי אציע מספר דרכים לקבלה והתמודדות עם מחשבות טורדניות.

בשלבים שונים בחיים אנו עשויים להיקלע למצבים מלחיצים, בעלי עוצמה רגשית גבוהה שעשויים להוביל אותנו להחמרה של המתח בחיינו ולניסיונות לא מוצלחים בהתמודדות עמו. קחו למשל סיטואציה אופיינית של ראיונות עבודה. אדם מגיע לראיון קבלה לעבודה, מספר על עצמו ועונה על השאלות המקצועיות כמיטב יכולתו וכעבור יומיים מקבל הודעה מאכזבת: "לא התקבלת". הוא משנס את מותניו, ממשיך לשלוח קורות חיים, מוזמן לעוד ראיון עבודה, מתעורר מוקדם בבוקר, מגיע במיטב בגדיו, עונה על השאלות ושוב לא מתקבל. מתחיל לנקר בראשו ספק: "אולי אני עושה משהו לא נכון", הוא חושב בינו לבינו, מתייעץ עם חברים למקצוע, משנה ומעדכן את תשובותיו ואת קורות החיים, מגיע לראיון, ושוב תשובה שלילית. התסכול גובר, המחשבות המטרידות לא פוסקות, הוא מנסה לפתור את המצב בראש, מגלגל שוב ושוב את ראיון העבודה בדמיונו, מנסה להבין מה אמר לא בסדר, מנסה לזהות משהו במבט שהוא זוכר מהמראיינת. הדאגות הכלכליות גוברות, החשש שמא לא יתקבל יותר לעולם לעבודה מתגנב לדעתו. הרבה מחשבות חוצבות בראש וככל שהוא מנסה להתעלם מהן; הולך לשתות עם חברים, יוצא לריצה בחדר הכושר, מנסה לחשוב על דברים אחרים, המחשבות לא פוסקות. הוא מנסה למצוא פתרונות, חושב מדי כמה דקות על הראיונות, מנתח אותם, נאבק בתוכו עם עצמו. הפתרונות לא קופצים לראש והוא מתחיל להיות מאוכזב. החששות גוברים וכשהוא מגיע לראיונות עבודה הלב שלו דופק והוא מתפקד פחות טוב. הוא נקלע למעגל קסמים של מחשבות טורדניות.

הנה כמה דרכים שמציעות במקום לחפש פתרונות ולנסות לשלוט במחשבות, פשוט לקבל את המחשבות הטורדניות ולצאת מהלולאות המחשבתיות.

1. חשוב לזכור מחשבות או הרגשות טורדניות מטיבן חולפות כעבור זמן קצוב אם לא מתעסקים בהן כל הזמן. הידיעה הזו היא השער הראשון להתרת כבלי הנפש שלנו. נסו לראות את המחשבות או ההרגשות החוזרות ונשנות כאילו היו גל גדול בים, כזה שלא ניתן להיאבק בו או להתנגד אליו. גלים גדולים כאלה, מוטב לתת להם לחבוט בנו ולהפיל אותנו או לסחוף אותנו מעט לכיוון החוף. הגל מכה למשך שנייה או שתיים ולאחר שהוא חולף אנחנו יכולים לחזור לשגרה. האזינו לשיר "ברוש" של אריאל זילבר שממחיש את הרעיון היטב.

2. זכרו את האפקט הפרדוקסלי של המחשבות: ככל שניתן למחשבות להיכנס לראש ולחלוף מעצמן, כך הממדים שלהן לא יתנפחו ואנחנו נוכל לחזור לשגרה. מחשבות שאנחנו מנסים להיאבק בהן לפעמים מרגישות כמו נהר גועש, אנחנו נסחפים עימן במורד הזרם עם כל החול, הבוץ, העלים היבשים, טובעים ברגשות, באירועים, בתחושות. מוטב לנו לתת לרגשות לחלוף בראשנו ולהתבונן עליהן מהצד, מגדת הנהר, או לצוף על נהר המחשבות תוך כדי שאנחנו שומרים על קור רוח ושקט נפשי.

 

3. לעתים, לאחר שהמחשבות נחשבות ונעלמות, הן נשארות באחורי התודעה ומשפיעות עלינו בלי שאנחנו שמים לב. במקרים כאלו אפשר להשתחרר מהן רק כאשר אנחנו נותנים להן לצוף שוב לתודעה, נזכרים בהן ובתחושה שעוררו בנו ומנסים להבין למה הן פעלו עלינו בעוצמה רגשית כזו עזה. אחד הכלים לכך הוא שימוש באמנות או בחלומות, שעוזרים לנו להיזכר בניצנוצי מחשבות שנמצאות בחלק אחורי של התודעה. לעתים נוכל להיעזר באדם אחר שיוכל להזכיר לנו מה הטריד אותנו כל כך בעבר הרחוק ואנחנו הספקנו לשכוח אותו. אמצעי נוסף הוא עבודה טיפולית בעזרת שימוש באסוציאציות חופשיות.

4. ישנן מחשבות שלא יכולות להיחשב כשאנחנו בגפנו. בני אנוש הם יצורים חברתיים, נולדנו והתעצבנו בעזרת אנשים קרובים ויקרים לנו וכך גם המחשבות והרגשות שלנו. אף אחד מאיתנו לא יכול לעבור את כל החיים לבדו וחשוב לזכור זאת כשאנחנו מתמודדים עם אתגרים קשים בחיים ולא להישאר לבד. לעתים תחושות ומחשבות עוצמתיות מצריכות חברת אנשים שאכפת להם מאיתנו, כאלה שנוכל לחלוק עימם את המחשבות והתחושות שלא הצלחנו לתת להם מקום לבד. יכול להיות הרבה יותר קל ובריא לתת למחשבה קשה להיחשב בראש ולחלוף כשאנחנו בחברת מישהו קשוב שיכול לשמוע אותנו בלי שיפוט ובאופן כנה ואוהד.

5. כשמשהו מסעיר אותנו, לפעמים אנחנו כל כך מעורבים בו ועסוקים בו שקשה לראות אותו בפרספקטיבה רחבה יותר. דמיינו את עצמכם מביטים מתוך השביל על הדרך המתפתלת שעליכם לעבור, דרך קצרה יחסית שעוברת בין אוסף עצים עבותים, לפעמים קשה לראות את סופה והדבר עשוי להיות מלחיץ מאד, מרפה כוחות. לפעמים אנחנו עשויים להיאבד בעבותות היער כיוון שאנחנו לא רואים את התמונה המלאה. לעתים יכול להיות מועיל להביט על המצב במבט על, כאילו לקחנו רחפן וצילמנו את הנתיב מלמעלה. לפעמים יש צורך להתרחק מהגורם המטריד אותו אנחנו מנסים לפתור כדי להבין אותו טוב יותר ולהיות פחות מעורבים בפרטים הקטנים ומסיחי הדעת שנמצאים מולנו על הקרקע.

 

6. לעתים נדמה לנו שההתעסקות והמאבק במחשבות המטרידות הוא הדבר היחיד שמונע מהן להציף את התודעה שלנו ולהטביע אותנו סופית. לפיכך, אנחנו מאמצים דפוסי התנהגות שנדמה לנו שהם אלה שמרגיעים אותנו. לעתים אנחנו ממש לא מסוגלים להרפות מדפוסי התנהגות אלו והם בעצמם הופכים למעין טקסים מטרידים, למשל, ללכת לישון עם טלוויזיה דולקת עשוי לתת לנו הרגשה שהמחשבות המטרידות לא יוכלו להיכנס אם נעסוק בטלוויזיה, עם זאת בטווח הארוך, הטלוויזיה הופכת מטרד בפני עצמה, מעין טקס שינה שאנחנו לא יכולים בלעדיו. נסו לשחרר את ההתנהגויות האלו יחד עם האמונה שאנחנו מסוגלים לשלוט במחשבות שלנו, קרוב לודאי שעד מהרה תגלו שאתם יותר חופשיים מכפי שחשבתם.

 

לסיכום, היכולת לקבלת העובדה שאיננו שולטים בכל מה שעובר בדעתנו יכולה למעשה לשחרר אותנו מכבלי הנפש שלנו. לפי תרפיית הקבלה וההתחייבות (ACT) ללמוד להרפות הוא תהליך מרפא שניתן לבצע במסגרת קשר טיפולי משמעותי הכולל למידת טכניקות הרפייה גופניות, תרגול התייחסות אחרת אל המציאות ואל החוויה הפנימית. היזכרות באירועים משמעותיים בחיים, חשיבת מחשבות שלא נתנו להן להיחשב וביטוי רגשות באופן פתוח וגלוי.

*מבוסס על גישת טיפול המכונה תרפיית קבלה ומחויבות (ACT).

* אין לראות באמור לעיל המלצה או אמצעי איבחוני או טיפולי.

רותם ירושלמי | פסיכולוג בתל אביב
  • Facebook - Black Circle