top of page
על התקפי חרדה (חלק א')

טיפול בהתקפי חרדה (נקראים גם התקפי פאניקה) יכול להתחיל מהתייחסות קוגניטיבית-התנהגותית, כלומר טיפול סי בי טי (CBT). טיפול כזה אורך בדרך כלל מספר קצר של מפגשים (6-12) בהם לומדים מה זה התקף חרדה, מהי הפרעת פאניקה, מתוודעים לפירושים שאנחנו נותנים לתגובות גופניות, מתרגלים טכניקות הרגעה, נשימות, דמיון מודרך, ומאתגרים יחד את המבנה הקוגניטיבי של הפרעת החרדה. לרוב אחרי כמה פגישות חלה ירידה משמעותית בכמות ההתקפים ובעוצמתם. אפתח בסיפור קצר:

לפני כמה שנים אספתי מישהו מנמל התעופה ושם קרתה תופעה מעניינת; בכריזה נשמעה בקשה מהנוכחים לעבור לצד מסוים של אולם קבלת הפנים מפאת חפץ חשוד. אנשים התחילו לנוע באיטיות לעבר היציאה מהאולם. לא חלפו שניות אחדות ולפתע נשמעה צווחת בהלה מתוך ההמון והתנועה האיטית הפכה לבריחה בריצה מהירה לעבר היציאה. הבריחה לוותה בצעקות ובהלה גדולה ואני מניח שכמוני, עוד אנשים בקהל היוצא הרגישו בהלה בתוכם. הסיפור הקצר הזה של התפתחות הפאניקה הקהילתית מחזיק בתוכו את הגבול הדק בין פחד לבין חרדה ומציע פרספקטיבה מעניינת על התפתחות התקפי חרדה והפרעת פאניקה, והפיכתו למלווה לא רצוי בחיי היום-יום שלנו.

לשם ההתעמקות באותו הבדל דק אך משמעותי, גישת הCBT מנחה אותנו לבחון את מה שקורה בגוף שלנו כשאנחנו נתקפים פחד:

לגוף האנושי מנגנוני התמודדות אוטומטיים שמיועדים לכל מיני מצבים. כשהגוף מגיע למסקנה שהוא במצב סכנה מערכת העצבים האוטונומית, מערכת שפעולתה עצמאית ואינה נשלטת על ידי החלטותינו, נכנסת לפעולה. ברגע שזיהינו סכנה הגוף נדרך ומתארגן להתמודדות עם אירוע מסוכן, מה שמכונה תגובת "בריחה או מאבק" (Fight Or Flight). האדרנלין גועש, הדופק גובר כדי לאפשר לנו לרוץ או להיאבק בקלות, דם רב מזרים משאבים למוח, לגפיים ולשרירים, הנשימה הופכת מהירה, ההזעה גוברת, האישונים מתרחבים, השערות סומרות, מערכת העיכול מושבתת ועוד. זו תגובת אזעקה והיא בריאה ומיטיבה, הגוף נדרך לנוכח המסקנה שישנה סכנה ומכין את עצמו כדי לשרוד את אירוע הסכנה.

לפיכך, התשובה לשאלת ההבדל בין פחד לבין חרדה: להבדיל מפחד, החרדה היא תגובת אזעקה ללא סיבה ממשית. היא יכולה לנבוע מהתמשכות של תגובת האזעקה אחרי אירוע מפחיד, למשל, אחרי אירוע של 'כמעט תאונה' בכביש אנחנו עשויים להרגיש צורך לעצור עם הרכב בצד למספר דקות כדי להרגיע את הדופק ולהסדיר את הנשימה. היא יכולה לנבוע גם מפירוש מוטעה של סכנה, למשל כשאנחנו נתקלים במשהו שמזכיר לנו אירוע מפחיד מהעבר ו'מחסירים פעימה'. לבסוף, תגובת אזעקה ללא סיבה ממשית יכולה לנבוע גם מזיהוי שגוי של אותות גופניים. לכך אתייחס בפרק הבא שיעסוק בפרשנות של חרדה.

בסיפור נמל התעופה תגובת הבהלה ההמונית הושפעה משלושה גורמים: הגורם הראשון היה ההודעה במערכת הכריזה שהזכירה לכולנו את הסכנה המוכרת כל כך המכונה 'טרור'. בכך, עוררה הכריזה אצל האנשים המתפנים מהאולם תודעת סכנה. הגורם השני היה צעקת הבהלה, מכיוון שאנחנו 'מתוכנתים' להיעזר במסרים חברתיים כדי להתמודד עם סכנות, צווחת בהלה הביאה להידרכות הגוף של כל הנוכחים באולם. הידרכות זו היא בדיוק הגורם השלישי בשרשרת התגובות, ביחד עם תודעת הסכנה והתנועה המשותפת החוצה החלה הפעלה מלאה של המערכת האוטונומית בגוף בתגובת "מאבק או בריחה". למרות שלא קרה אסון, כל אחד מהנוכחים נזקק לכמה דקות כדי להסדיר שוב את הנשימה, להפחית את הדופק ולהרגיע את הגוף. וכמו שכל מי שחווה פעם התקף חרדה יכול לספר, החוויה הגופנית היא גורם סבל מאד בולט בהתקפי פאניקה; כאבי בטן, דופק גבוה, סחרחורת, תחושת ערפול, רעידות בשרירים, עור חיוור, תחושת בעירה בעור, צמרמורות, הזעה ועוד.

אחרי שהכרנו מעט מהמערכת הגופנית הנוגעת להתקפי הפאניקה, בפרק הבא נתייחס לפירוש שאנחנו נותנים לתגובות הגופניות. לפני סיום, אני מוסיף משימה קטנה לתרגול בבית: לקראת פגישה ראשונה לטיפול בהפרעת פאניקה נסו להכין לעצמכם טבלה כמו זו המצורפת להלן. בטור אחד כותבים יהיו התסמינים הגופניים שקרו בהתקף ובטור המקביל תשאירו מקום לדרג את עוצמתם מ 1-10. לאחר כל התקף, סמנו אילו תסמינים גופניים הופיעו ודרגו את עוצמתם.

* לפני שפונים לטיפול בהפרעת פאניקה או התקפי חרדה חשוב להיוועץ עם רופא ולשלול תופעות גופניות אחרות. אין לראות באמור לעיל המלצה או אמצעי איבחוני או טיפולי.

bottom of page