עד כה הזכרנו שלושה היבטים עיקריים בטיפול סי בי טי (CBT) בהתקפי חרדה. ראשית, התקפי חרדה הינם תופעה גופנית בלתי נשלטת שמהווה למעשה תגובת אזעקה, או הכנה של הגוף להתמודדות עם סכנה. הגוף נדרך ומתכונן לבריחה או מאבק. אלו התסמינים הגופניים שמאפיינים את התקף החרדה. עם זאת, תגובת החרדה, בניגוד לפחד, מופיעה ללא סיבה ממשית, כלומר תגובת אזעקה שמופיעה גם כאשר אין סכנה נראית לעין. זהו ההיבט הגופני. שנית, מההיבט הקוגניטיבי, ציינו שלהתקף חרדה תמיד נלוות מחשבות, לרוב אלו מחשבות בעלות תוכן קשה, 'קטסטרופליות'. ציינו שמחשבות אלו נובעות, בין היתר, מניסיון להחזיר תחשות שליטה על הגוף. בסוף החלק השני הזכרנו את הגורמים המשמרים של התקפי החרדה: בנוסף למחשבות הקטסטרופליות, ציינו את ההימנעות מהימצאות במקומות מעוררי חרדה ואת העירנות המוגברת לתגובות גופניות.

​

ראינו שהתקפי חרדה הם תופעה המערבת יחסים מורכבים בין הגוף לבין המחשבות והתחושות. כעת אנסה להציע הסבר בהיר לאחת ההשפעות המשמרות של התופעה, זו שהופכת התקף חרדה חד פעמי (תופעה נפוצה מאד) להתקפי חרדה חוזרים (הפרעת פאניקה). בחלק הראשון דיברנו על תגובת הגוף למצב של סכנה, נותר להבין כיצד מגיע הגוף למסקנה שהוא מצוי בסכנה? מהם המסרים המעוררים את הגוף לתגובת האזעקה? נתחיל בתרגיל מחשבתי, נסו לעצום עיניים ולנסות לדמיין את עצמכם חוצים לימון לשניים בעזרת סכין, נוטלים מחצית אחת של הלימון, מצמידים אותה ללשון וסוחטים אותה עליה. האם קרה משהו לגוף? סביר להניח שהרגשתם שהגוף עורר את בלוטות הרוק להפריש נוזל ולהתכונן לעסיס הלימון החמוץ.

​

חוויתם עתה יכולת יוצאת מן הכלל של הגוף להגיב למחשבה שעוברת לנו בראש. זוהי אחת הנקודות החשובות ביותר להתמודדות עם התקפי חרדה חוזרים: המסר המרכזי שמאותת לגוף שקיימת סכנה ומוביל בהתאם להתקף מלא, מגיע דווקא מחרדת הציפייה, מהחשש המתמיד שיקרה התקף. בשילוב עם העירנות המוגברת לתחושות הגופניות ניתן לומר שההתקפים החוזרים נובעים מתחושה מתמדת שעלול לקרות התקף בשילוב עם קשב מוגבר לשינויים נורמליים בגוף. העירנות המוגברת לוקחת תחושה גופנית נורמלית, למשל, כרכורי בטן או דגדוג בחזה, שבדרך כלל לא היינו שמים לב אליה, ומפרשת אותה כרמז לתחילתו של התקף חרדה. ברגע שהגוף הדרוך לקראת הסכנה, מקבל איתות פיזיולוגי הוא פועל לבדו ובאופן אוטומטי ובלתי נשלט. כמו בלוטות הרוק, בלוטת האדרנל מפרישה הרבה אדרנלין והגוף נכנס לתגובת אזעקה. זהו כבר התקף החרדה לקראת שיאו, התחושה המתסכלת והמוכרת היטב לאדם שחווה התקפים חוזרים. הופעת ההתקף מחזקת את ההתניה, כלומר את חרדת הציפייה. אנחנו אומרים לעצמנו: "חששתי שיקרה התקף ואכן קרה התקף, החשש היה מוצדק".

​

מהמעגל הבעייתי הזה יוצאים יחד בטיפול, בעזרת שיחות, בביצוע תחקירים משותפים ומפורטים, דרך היכרות עם התחושות הגופניות והמחשבות האישיות, בעזרת הרפייה ודמיון מודרך ועל ידי חשיפה מדורגת לגורמים מעוררי החרדה. זהו תהליך די יעיל שמוביל להפחתה משמעותית בהיקף ההתקפים ובעצמתם. לרוב, כאשר נגמר שלב הסי בי טי הטיפול פונה לשלב הבא, מתוך הנחה שהתקפי החרדה שצצו פתאום הם גם 'רמז' לא מודע של הגוף. הטיפול מתפנה לעסוק בנושאים שמייצרים מתח ברובדים פחות מודעים, בין אם אלה חששות שמלווים אותנו, קונפליקטים שהתעלמנו מהם או צרכים רגשיים שהושארו מאחור. בטיפול ההמשך ננסה להכיר ולהבין את מקורותיה המוקדמים יותר של החרדה ובהמשך גם לעבד ולהבין את אירועי העבר שהובילו לחרדה ואת הרגשות והמחשבות שנקשרים אליה באופן ישיר ועקיף.

* לפני שפונים לטיפול בהפרעת פאניקה או התקפי חרדה חשוב להיוועץ עם רופא ולשלול תופעות גופניות אחרות. אין לראות באמור לעיל המלצה או אמצעי איבחוני או טיפולי.