רותם ירושלמי | פסיכולוג בתל אביב
  • Facebook - Black Circle
שני השלבים הראשונים בכניסה לטיפול: עיצוב הנרטיב והגדרת היחס לעצמי.

תיאוריות פסיכואנליטיות רבות טוענות שהקשר בין המטפל והמטופל הוא הכלי העיקרי ליצירת שינוי והטבה עבור המטופל במסגרת פסיכותרפיה. לפיכך, השלב הראשון בתהליך הטיפולי, עוסק בביסוס הקשר דרך היכרות ואיסוף מידע על המטופל. לא מעט פסיכולוגים ומוסדות פסיכותרפיה פותחים תהליך טיפולי בשיחת כניסה לטיפול המכונה "אינטייק" (Intake). שיחת אינטייק עוזרת למטופל ולמטפל לנסח את סיבת הפנייה, להגדיר יחד את מטרות הטיפול, לתאם ציפיות, ולברר באופן ראשוני נושאים הדורשים בירור. בפגישות האינטייק המטופל מספר יחד עם המטפל את סיפור חייו מינקות ועד היום, בדרך הוא כולל רקע משפחתי, מערכות יחסים משמעותיות, מסגרות שונות בהן עבר ואבני דרך משמעותיות. המטפל שואל שאלות קבועות ומבקש מהמטופל לספר בהרחבה על הרקע שלו. תוך כדי סיפור הרקע של המטופל מתרחש תהליך משמעותי: עיצוב הנרטיב.

כתיבת סיפור הרקע של המטופל מהווה גורם טיפולי ראשון בטיפול הפסיכולוגי שזה עתה נפתח, משום שבני אנוש מבינים אירועים טוב יותר כשהם ממוקמים בתוך הקשר של סיפור. גם כשאנחנו חושבים על עצמנו, הרבה יותר נוח לנו להבין את המניעים, הפעולות וההחלטות שלנו במסגרת של סיפור עם התחלה אמצע וסוף. למשל, אם נראה הורה שצועק על הילד שלו באמצע הקניון מבלי לדעת את הרקע, אנחנו עשויים לחשוב שהמדובר בהורה עצבני ולא רגיש לילדיו. עם זאת, אם נדע שבאותו בוקר הילד העמיס עליו עוד ועוד אתגרים הוריים שעשויים להיות מתסכלים, יכול להיות שנוכל להתייחס לאירוע הנקודתי ביותר הבנה. באותו אופן, מורה שרואה ילד שמשתולל בכיתה ומפריע לשיעור יכול לפעול מתוך האירוע הנקודתי ולנזוף ולהעניש את הילד, ובאותה מידה, יכול להזמין את הילד לשיחה על הרקע שהביא אותו למצב בו הוא לא מצליח להשתתף בשיעור וכך להבין טוב יותר את הילד בתוך מסגרת עלילתית-סיפורית שמסבירה את המצב באופן מקיף יותר ופחות מאשים.

כיוון שהחיים דורשים מאיתנו התמודדות מתמשכת עם משימות ואתגרים, לא תמיד יש לנו פנאי להתבונן לרגע על עצמנו כמו מספר-כל-יודע ולספר את הסיפור שהביא אותנו עד הלום. אדרבה,  לעתים תכופות אנחנו שופטים את עצמנו על התנהלותנו ללא סבלנות להביט לרגע על המצב מפרספקטיבה רחבה ולהבין איך הגענו לאן שהגענו. לפיכך, התהליך המתרחש במסגרת האינטייק בו מתבקש המטופל לספר למטפל את סיפור החיים המקוצר שלו, פותח את הטיפול ביצירת מסגרת שעוזרת למטופל לארגן את החשיבה וההבנה שלו את עצמו, ומאפשרת הבנה וחמלה רבות יותר של המטופל כלפי עצמו. לדוגמא, הורים שמגיעים להדרכת הורים, עשויים להיעזר בסיפור הנרטיב שלהם באופן מקיף, כדי להבין שהתגובות שלהם כלפי הילד, שמעוררות בהם כעס וגינוי עצמי, ניתנות להבנה (ובהמשך יותר קלות לעדכון ושינוי) במסגרת ההקשר העמוס של חייהם.

---

לאחר שלב האינטייק וסיפור הרקע, אנחנו מגיעים לשלב השני, ביסוס היסודות לקשר הטיפולי. כדי שקשר טיפולי יהפוך למרחב בטוח ויציב, שמאפשר כנות, פתיחות, חשיפה רגשית, תהליכי שינוי ומקום לטעויות, יש צורך בביסוס של כמה יסודות קבועים: סודיות, פתיחות, אמון, זמני פגישות. ההסכם בין מטופלת ומטפל הוא בראש ובראשונה מילולי: בתחילת הטיפול המטפל מבהיר למטופלת שהשיחות נתונות לכללי הסודיות, שהפתיחות היא חשובה ושלא תגרור אחריה שיפוטיות או יחס שונה, וכן מובהרים תנאי המפגשים והתשלום וכיו"ב. עם זאת, כולנו יודעים שאמון וביטחון נרכשים לא רק במלים אלא בעיקר בחוויות. המטופלת צריכה להרגיש שהיא באמת יכולה לבטוח ולהאמין לפסיכולוג שלפניה, ולא רק לסמוך על ההסמכה המקצועית שלו. על כן, מתוך השיח הטיפולי במפגשים הראשונים, המטופלת מוודאת שהיא יכולה לבטוח במטפל לא רק כבעל מקצוע אלא כאדם. הנושאים שעולים בשיחות כאלו ייגעו באופן עקיף וישיר בהגדרת תפקידיו של המטפל בחיי המטופל, תיאום ציפיות, הגדרת סגנונות התקשורת בין המטפל למטופל ועוד. על אף שמטופלים רבים חשים שזהו שלב פרוצדורלי, למעשה בעוד האמון הולך ומסתבר והיסודות לקשר מתבססים דרך החוויה שמתרחשת בפגישות הראשונות, התהליך הטיפולי נמצא באחד השיאים שלו.

הגדרת הקשר דרך החוויות בין המטופל למטפל יכולה, למשל, לעסוק בהנחות שונות לגבי אופן התקשורת. חלק מהמטופלים מגיעים לפגישות הראשונות ומתקשים עם העובדה שהטיפול מעניק להם את כל הבמה להביע את עצמם, להיות מי שהם ולקבוע באילו מטרות ונושאים יעסוק הטיפול. מצב זה עשוי לעורר אצל מטופל שזה עתה התחיל את הטיפול הראשון שלו תחושות שונות, מבוכה, אי נוחות, שמחה, חשש שלא יוכל למלא את הזמן של הפגישה בתוכן. ובהתאם לכך יכול להוביל להתנהגויות שונות, חלק מהמטופלים מכינים נושאים לשיחה לפגישות הראשונות, חלק שמחים להתחיל לספר על עצמם בהרחבה, חלק מרגישים כאילו נעתקו להם המלים מהפה. כבר בנקודה הזו הרבה מהאלמנטים של הגדרת הקשר הטיפולי מתחילים להתברר: המטפל צריך לעזור למטופל למצוא את הדרך הנכונה עבורו להיות בטיפול, דרך שתאפשר לו להרגיש בטוח ולהתבטא באופן יותר נינוח, ולעשות זאת בצורה שלא תיקח למטופל את כל הבמה ומבלי לקבוע בשבילו מה יהיו נושאי השיחה ומטרות הפגישה הטיפולית. בהמשך לכך המטפל יכול לעזור למטופל לברר מהן התחושות שהתעוררו בו לנוכח המרחב הטיפולי החדש, לנסות לעזור לו להכיר את התגובות ההתנהגותיות שנלוות לתחושות האלו, להבין ולעדכן אותן במידת הצורך, וכן להכיר ולהיזכר במקרים דומים בהם תחושות כאלה עלו ולעבד אותם בהתאם. המטופל למעשה פוגש, דרך המטפל ובעזרתו, את החלקים הפחות מודעים שלו, אלו שמנהלים אותו במצבים שונים, ומכיוון שבטיפול אנו עוסקים בדיוק בממשק הזה, הרי ששלב הגדרת הקשר בטיפול הוא למעשה התחלה של העבודה הטיפולית.