האם (ועד כמה) אנחנו יכולים לשלוט במחשבות שלנו?
מנגנוני ההגנה שלנו שומרים עלינו מפני מידע שעשוי ליצור בנפש שלנו קונפליקט ולהפריע לתפקוד שלנו. כלומר מגינים עלינו ממידע פנימי או חיצוני שלא "מתיישב" טוב עם מידע קיים ושעשוי להוביל להפרעה לתפקוד או למצוקה רגשית. למשל, גילוי טעויות שעשינו במבחן חשוב שניגשנו אליו, או חוויות של דחייה מצד אנשים שאנחנו מעוניינים בקרבתם. במקרים כאלה, יתעורר פעמים רבות קונפליקט בין האופן בו היינו רוצים לראות את עצמנו, לבין התחושות שהמקרים המתרחשים מעוררים בנו לגבי עצמנו. אנחנו רוצים להרגיש מוצלחים, רצויים, אהובים ולא שוגים או דחויים. אלה דוגמאות לסתירה רגשית-קונפליקט.
כדי לא להתמודד עם התחושות הנלוות לקונפליקט, הנפש האנושית משתמשת במנגנונים ששומרים עליה מפני המידע החיצוני שלפעמים קשה לשאת. במינון מאוזן, מנגנוני ההגנה הם גורם בריא בנפש שלנו. הם חיוניים לתפקוד התקין שלנו כיוון שהם מאפשרים לנו להמשיך להתמודד עם הדרישות של החיים ולא להיקלע לתסכול, כאב לב, הסחות דעת או התמודדויות רגשיות שלא תמיד אנו מוכנים או מסוגלים לעסוק בהם. כך אנחנו יכולים להמשיך ללכת לשיעור למרות שנכשלנו בבחינה, להמשיך לצאת עם חברים לבילוי למרות שברון לב שקרה לנו במערכת יחסים זוגית ובאופן כללי להמשיך לתפקד כרגיל למרות הסכנות הפוטנציאליות שמקיפות אותנו.
המנגנונים ההגנתיים פועלים ברקע כמעט בלי הפסקה, ובעצם אפשר להגדירם כמעין מסננים אוטומטיים. הסינון שהם מבצעים מוכר לנו היטב, מרגיש מובן מאליו, ולמעשה רוב הזמן אנחנו לא מודעים אליו. מנגנון הסינון פועל למשל כשאנחנו מדברים עם מישהו ברחוב סואן ועדיין מצליחים להתמקד במלים שלו על אף שהסביבה מלאת רעשים, מראות ושאר גירויים. מנגנון הסינון מסנן עבורנו גם גירויים מטרידים פנימיים; על אף שלא חסרות דאגות בחיי היום יום, רובנו לא טרודים בהן באופן מתמיד ומצליחים לתפקד כרגיל. למשל, אנחנו לא חושבים על הסכנה לתאונת דרכים בכל פעם שאנחנו חוצים את הכביש או על הסיכוי להסתיידות עורקים כשאנחנו אוכלים מזון מהיר. לרוב אנחנו מצליחים לתפקד והאיומים והטרדות הנורמליים של היום-יום עוברים לרקע של התודעה שלנו ונעלמים בו. עוברים אל הלא-מודע שלנו.
אנחנו מפתחים ולומדים מהסביבה את סט מנגנוני ההגנה שלנו בגילאים מוקדמים ומשתמשים בהם כל חיינו. יחד עם זאת, לעתים מנגנוני הגנה ששימשו אותנו היטב בעבר, או שלמדנו מהורינו בילדות, הופכים פחות יעילים או אף מתגלים כמזיקים לנו עם חלוף הזמן. כך למשל, אדם שלמד בילדותו להסכים עם כל מה שאומרים לו כדי לא להיכנס לויכוחים וקונפליקטים עם הסביבה בילדות (אולי כי הוריו היו אנשים עקשניים במיוחד), עשוי למצוא את עצמו סובל או לא מרוצה כאדם בוגר מהתנהלותו הקונפורמיסטית. אדם שפיתח מנגנונים של ריחוק חברתי על רקע סביבה חברתית אלימה ומרתיעה בילדות, עשוי לגלות שההימנעות שמרה עליו בילדות מאסונות גורמת לו כיום למחסור ולקושי בקשרים חברתיים.
תוצאה נוספת של שימוש במנגנוני הגנה עוצמתיים היא הפחתת המודעות שלנו למציאות שסביבנו. לפעמים נעשה שימוש כה ניכר במנגנוני הגנה עד שהמעורבות הרגשית שלנו עם הסביבה והחיבור למה שמתרחש במציאות הרגשית שלנו נפגעים. למשל, אדם שהתאכזב או נפגע פעמים רבות מסביבתו הקרובה עשוי להפוך קהה יותר רגשית וכך אמנם מוגן יותר מפגיעה, אך גם פחות קשוב לרגשות שלו ושל הסביבה שלו. זאת כיוון שהמנגנונים שלו יסננו גם מקרים שהיה מוטב להיות קשובים אליהם. בטווח הארוך אנשים כאלה מאבדים לא אחת את היכולת לחיבור רגשי ומוצאים עצמם פחות נינוחים בסיטואציות חברתיות, ופחות ספונטניים או אותנטיים בשיחות אינטימיות.
התהליך הטיפולי מוביל לעתים תכופות לעדכון של מנגנוני ההגנה. מנגנונים שפותחו בעבר נעשים מוכרים יותר לאדם הנמצא בטיפול, והקישור שלהם לגורמים מהם נזהרו בעבר מאפשר לשחרר ולעדכן את ההגנות ולגלות דרכים חדשות להימצא בקשר. בתחילה התהליך מתאפשר בתוך המסגרת הטיפולית אך עם הזמן השינוי מתרחש גם בקשרים מחוץ לטיפול. לעדכון כזה נלווים לא פעם גם פריחה חברתית או רגשית, מודעות גבוהה יותר לסביבה ולעצמי וכן התרבות של משאבים אנרגטיים, כיוון ששימוש במנגנוני הגנה "מבזבז" משאבים נפשיים רבים.
לקריאה נוספת על ניהול רגשות ועל ההבחנה בין שני מנגנוני הגנה: הדחקה והכחשה